בעולם של Non-Fashion // כיף בשבוע האופנה בניו-יורק // אביב קיץ 2017

אנ יאיבדתי את העניין בשבועות האופנה, בעיקר בזה של ניו-יורק כבר מזמן. אני מניהח שזה קרה כי הייתי שם וראיתי ע למה כל המהומה וכי זה באמת אירוע איזוטרי בעיר הגדולה ושרק אנשי עול םהאופנה עושים ממנו ביג דיל.  המותגים הישראלים מתלבשים עליו כאילו זה הדבר הכי גדול שקורה, אבל זה לא, זאת פיקציה, כמו כל העולם הזה שמורכב המאימג'ים שניראים נוצצים מרחוק, אבל כשמתקרבים, רואים את היצור ההמוני הזול ואת החוטים הפרומים בו.

אני לא חשבתי לכתוב כלום על שבוע האופנה, ואני בדרך כלל מצליחה להתעלם, אבל הפעם משהו בי התעורר. הבנתי שזה בכלל לא קשור לבגדים יותר, כי האופנה הפסיקה לרגש כבר מזמן, כשכל דבר נשגב ויפה הופך לפריט מקומט בחדר ההלבשה של זארה (ע"ע חולצת שמוטת שרוולים). ושבכלל לא ברור איך כל הבלוגים ואתרי האופנה עוד מתקיימים כשלאף אחד כבר לא נשאר מה לחדש והכל ניראה באמת אותו הדבר.
אני מניחה שמה שכן מוביל אותנו להתעניין ולחפש באופנה משהו יפה, זה איזה חשק לרגע אסתטי מרגש בכל הבליל של חיי היום-יום המתישים והאפורים, כי למדנו להשתכנע שללבוש משהו יפה למשרד כבר הופך את הכל לקל יותר, אבל בעייני זה לא מספיק ואנחנו ממש חיים בעידן של Non- Fashion. כולנו מתלהבים בצורה חסרת פרופורציות מבגדים די רגילים ורובנו, אפילו האנשים האופנתיים ביותר, לובשים בגדים סתמיים למדי.

אז מה עושים? תעשיית האופנה סוף, סוף גילתה את בני האדם. לא הפיות הדקיקות שלבשו את הפריטים הבלתי מושגים עד כה בתצוגות,  וגם אם אין יותר אופנה מרגשת, למה לעשות מזה ביג דיל ולצעוד על המסלול, כשאפשר לוותר על זה לגמרי. ומי אם לא J. Crew יודעים לעשות את זה טוב מכולם. המותג שהוא בעצם ZARA משודרגת ואיכותית יותר עושה חשק ללבוש בגדים מוכרים שוב ושוב, והם לא שוכחים את הצבע האהוב עליי לאחרונה - ורוד קריר ובהיר.

דברים שאהבתי:
לא עושים עיניין ומציגים בגדים קלים לעיכול שכל אחד רוצה ללבוש.
הם הזמינו חברים ומכרים, אנשים אמיתיים להציג את הקולקציה.
הניחו בצד את כל השואו המוגזם (ע"ע טומי הילפיגר).
הציגו שילובים נעימים של ורוד וחאקי.
הגשה נעימה של טרנדים שגורמים להכל להיראות קלאסי ומחוץ לטרנד.
נעליים וסנדלים בורוד סאטן - חולשה שלי שגיליתי מחדש.
אם הייתי גרה באמריקה, זה מה שהייתי לובשת לעבודה מהממת שבטח הייתה לי שם ועדיין הייתי שונאת אותה, ואני לא היחידה. כל החברות שלי שגרות שם מתות על J. Crew.
כל התמונות מתוך: Fashionista

ועוד רגע קטן של אושר בשבוע האופנה בניו- יורק - תצוגת האופנה של Altuzarra, מעצב אופנה צעיר יחסית ומעולה וכן, הוא הביא לי רגע קטן של אסתטתיקה מרגשת עם שמלת אננסים מהממת. ובכלל, אוסף מקסים של אופנה אביבית מרגשת, חוץ מהקטע של הגרביונים השחורים.
כל התמונות מתוך: Fashionista
וזהו, אם יהיה עוד משהו מרגש, מבטיחה לעדכן את הפוסט הזה בהמשך.
יום שני שמח!

תגובות

  1. אמנם לא הייתי מגדירה את שבוע האופנה בניו יורק כארוע איזוטרי (בניגוד לשבוע ה"אופנה" פה בלבנט, לדוגמא) בשום קנה מידה (ועבדתי ואף סבלתי כהוגן בשבוע האופנה בניו יורק, בינואר 2012 - and yet), אבל את לגמרי צודקת בעניין הנונ-פאשן. גם אני התלהבתי מאד מהתצוגה הקולית והאנושית של ג'יי קרו (כחובבת המותג בעצמי), וגם חיבבתי את זה שרבקה מינקוף ניסתה לעשות משהו דומה בכך ששלחה בלוגריות לצעוד לצד דוגמניות.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יעלי,
      ברור שבעולם האופנה או עבור מי שעבד בשבוע האופנה הוא לא איזוטרי, אבל בעיר ניו- יורק זה רק אחד האירועים וזה לא משהו שמורגש בעיר.
      התצוגה של רבקה מינקוף נשמעת מעניינת, אחפש אותה, אבל ככלל, כל צעידות המסלול איכשהו ניראות לי שואו יחצני מיותר וקצת מיושן כרגע.

      מחק
  2. טוב זה די מדהים. כשראיתי את התמונות הוורודות שהעלית מג'יי קרו חשבתי לעצמי שזה ממש מזכיר לי את אלטוזארה, כלומר את החליפה האיקונית שלו שריהאנה לבשה לפני כמה שנים ועדיין לא יוצאת לי מהראש: http://hausofrihanna.com/wp-content/uploads/2014/11/rihanna-altuzarra-pink-gingham-skirt-suit.jpg

    ואז אני רואה שאת המשך הפוסט הקדשת לאלטוזארה בכבודו ובעצמו. מהמם ומדהים. אה, וכל מה שהעלית לכאן פשוט מקסים ולגמרי מחזיר לי את האמון בכוחם של בגדים לשנות מצברוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ראיתי את החליפה והיא אכן מהממת.
      אני, כמוך, גם חשבתי שהכל מהמם ומרומם רוח, לכן כתבתי את הפוסט במהירות.
      תודה על ההתלהבות!

      מחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!